* אני לוקח את עצמי מהסלון למרפסת, ומשם לסלון, ומשם למטבח, ומשם לחדר השינה של אבא - שם נמצא המחשב הזה, ומשם חזרה לסלון, ומשם למרפסת, ושוב לסלון, ולמטבח.
* מישהי, ראיתי באיזה בלוג, מתהדרת בתמונות התכשיטים החדשים שלה. אני לא הייתי מנקר עיניים לאנשים שאין להם מה לאכול, ותכשיט כזה יכול להאכיל את המשפחה שלהם כולה לחודש.
* אני שומע מייקל ג'קסון, לפעמים, כי הוא מלא אהבה, אבל גם אדם טראגי, רדוף פארנויות. שלמה ארצי ניסה תמיד להישאר "בן-אדם" במלוא מובן המילה, למרות שגם לאנשים שהם לא אמנים ולא מפורסמים זה קשה, ולאמנים מפורסמים פי כמה וכמה. אני חושב ששלמה ארצי הצליח לא רע, לפחות מהמרחק שאני רואה. אבל מייקל ג'קסון לא הצליח, וככל שהוא התבגר - הוא הפך פחות אדם גם במראהו וגם בתוכו. אחותי אהבה את השירים שלו, את המוסיקה שלו. היא הייתה גרה ולומדת באותו כפר נוער בו אני הייתי, ואצלה בחדר תמיד בטייפ הייתה קסטה של מייקל ג'קסון. אם זה מותחן, או רע, או מסוכן. את שאר החומר שלו הוא הוציא יותר מאוחר. היא גם הייתה בהופעה שלו בארץ, בת"א. פעמיים. כל הפעמיים שהוא הופיע. באחד ההופעות, הראשונה, אני הייתי גם. לא נהנתי במיוחד. פעם היא וחברה שלה עשו חרם על מישהי אצלם בחדר שגם ככה רבו איתה כל הזמן, כי היא גזרה את הסליל בקסטה של אחותי, בקסטה שהיא אהבה מאוד. זה הייתי אני שגזרתי, אחרי שרבנו קצת. לא תמיד הייתי חכם.
* פעם מזמן, מישהי צילמה את עצמה עם תכשיט חדש. כתבתי בדרך-אגב שהתכשיט היה יכול להאכיל את המשפחה שלי לחודשיים, או משהו כזה. לא חשבתי על זה יותר מדי, אבל אח"כ גיליתי שזה גרם לה להשתגע קצת, ולהרגיש תיעוב עצמי ורגשי-אשם. הלב שלה, כנראה, היה רחב יותר מרמת הנתינה שלה, או משהו.
* מתחשק לי לטייל בשלווה בגשם, גשם קטן של טיפות, בשעות הערב. אבל עכשיו לא ערב, לא יורד גשם ואין בי שלווה.
* אני לוקח את עצמי מהסלון למרפסת, ומשם לסלון, ומשם למטבח, ומשם לחדר השינה של אבא - שם נמצא המחשב הזה, ומשם חזרה לסלון, ומשם למרפסת, ושוב לסלון, ולמטבח.
* מישהי, ראיתי באיזה בלוג, מתהדרת בתמונות התכשיטים החדשים שלה. אני לא הייתי מנקר עיניים לאנשים שאין להם מה לאכול, ותכשיט כזה יכול להאכיל את המשפחה שלהם כולה לחודש.
* אני שומע מייקל ג'קסון, לפעמים, כי הוא מלא אהבה, אבל גם אדם טראגי, רדוף פארנויות. שלמה ארצי ניסה תמיד להישאר "בן-אדם" במלוא מובן המילה, למרות שגם לאנשים שהם לא אמנים ולא מפורסמים זה קשה, ולאמנים מפורסמים פי כמה וכמה. אני חושב ששלמה ארצי הצליח לא רע, לפחות מהמרחק שאני רואה. אבל מייקל ג'קסון לא הצליח, וככל שהוא התבגר - הוא הפך פחות אדם גם במראהו וגם בתוכו. אחותי אהבה את השירים שלו, את המוסיקה שלו. היא הייתה גרה ולומדת באותו כפר נוער בו אני הייתי, ואצלה בחדר תמיד בטייפ הייתה קסטה של מייקל ג'קסון. אם זה מותחן, או רע, או מסוכן. את שאר החומר שלו הוא הוציא יותר מאוחר. היא גם הייתה בהופעה שלו בארץ, בת"א. פעמיים. כל הפעמיים שהוא הופיע. באחד ההופעות, הראשונה, אני הייתי גם. לא נהנתי במיוחד. פעם היא וחברה שלה עשו חרם על מישהי אצלם בחדר שגם ככה רבו איתה כל הזמן, כי היא גזרה את הסליל בקסטה של אחותי, בקסטה שהיא אהבה מאוד. זה הייתי אני שגזרתי, אחרי שרבנו קצת. לא תמיד הייתי חכם.
* פעם מזמן, מישהי צילמה את עצמה עם תכשיט חדש. כתבתי בדרך-אגב שהתכשיט היה יכול להאכיל את המשפחה שלי לחודשיים, או משהו כזה. לא חשבתי על זה יותר מדי, אבל אח"כ גיליתי שזה גרם לה להשתגע קצת, ולהרגיש תיעוב עצמי ורגשי-אשם. הלב שלה, כנראה, היה רחב יותר מרמת הנתינה שלה, או משהו.
* מתחשק לי לטייל בשלווה בגשם, גשם קטן של טיפות, בשעות הערב. אבל עכשיו לא ערב, לא יורד גשם ואין בי שלווה.