הלו! הלו! צעק הפרמדיק לחברו לדירה, למה אתה לא מדבר איתי?! - אני עסוק, אמר חברו לדירה שהיה סופר. למה?! לגלג עליו הפרמדיק, אתה כותב יצירת מופת? - כן - ענה הסופר. יצירת מופת כזאת שתהמם את כל העולם ותיתן לך תהילה אף אחרי מותך?! לגלג הפרמדיק. - כן - ענה הסופר. כמה חומר יש לך בינתיים? התרכך הפרמדיק. - שלושה מילים, ענה הסופר. הפרמדיק היה המום, האם אבדה שפיותו של חברו לדירה האהוב? תוכל להגיד לי מה הן המילים? שאל הפרמדיק. "בתחילה הייתה דממה" ציטט הסופר את יצירתו. אכן, זו התחלה מצוינת לספר רב-מכר שייתן לך תהילת עולם אף מאות שנים אחרי מותך, כל הכבוד לך, אמר הפרמדיק באירוניה. - תודה - אמר הסופר. יש לך טיוטות או תכניות איך יתפתח הספר? שאל הפרמדיק. לא, ענה הסופר, אני מאלתר. אלתור זה טוב, אמר הפרמדיק לרכך את הסופר, זה נותן כתיבה רעננה, תוססת, כאילו ובאמת כתבת אותה לראשונה. - באמת כתבתי אותה לראשונה, אמר הסופר. אמרתי ובאמת, אמר הפרמדיק וניגש למטבח למזוג לעצמו כוס תה קר. הזקנה שהוא הגיע אליה אתמול דיממה דימום פנימי כמו חזירה שחוטה כשהוא והצוות הגיעו אליה עם האמבולנס. אב-עורקים קרוע. לא היה מה לעשות, כי יש בעיה עם המתת חסד, פשוט נשאר לראות אותה מדממת וסובלת ולהקל על ייסוריה בעודה עוזבת את העולם. לא משפחה ולא מכרים, מלבד שכנים של שלום-שלום. הייתה מעשנת שלושה קופסאות ביממה. הקריאה הבאה הקלה קצת על הכאב, כי זו הייתה אישה צעירה יולדת. - יש לי המשך לספר הגאוני שלך, קרא הפרמדיק אל הסופר הרכון אל המחשב וניסה להסוות את לעגו. - בוודאי, אמר הסופר, אשמח לרעיונות, - ובכן, בתחילה הייתה דממה... ואז היה רעש. - לא, לא נראה לי, אמר הסופר. - אז בתחילה הייתה דממה... ואז חשכה? שאל הפרמדיק. - גאוני! קרא הסופר והשלים עוד שני מילים. - עוד חצי מיליון מילים למאנייק... מלמל הפרמדיק בלעג והתיישב מול הטלוויזיה בחדר הסמוך. |
;){kind=link}