רק אני לא מרגיש הכי טוב, כי שתיתי אתמול.
לא ש-רע לי, רק הראש כבד,
העולם מצטמצם לנקודות לבנות קטנות בים של אור,
שאני לא מתחבר אליו, כי הנקודות נבדלות.
סרט יפה ראיתי אתמול,
בסגנון של טרנטינו, אבל הרבה פחות טוב.
אבל עדיין נהניתי, היה נחמד.
מזכיר את כלבי אשמורת ושמונת השנואים של טרנטינו.
כמה אנשים שליליים נקלעים בטעות לבית מלון שומם,
שבעבר היה מקום שוקק ומפואר,
ומסתבכים אלה באלה, כי לכל אחד ואחת מטרות שונות.
גם העלילה בסרט לא כרונולוגית כמו אצל טרנטינו.
אהבתי לראות את המשחק של ג'ף בריג'ס,
שלא נתן משחק מבריק, כמו כולם,
אבל אני זוכר לו חסד נעוריו,
בעיקר כששיחק בנערי בייקר המופלאים,
עם אחיו ומישל פייפר,
אז היה צעיר ויפה, שובר לבבות.
אבל הסרט הזה שאני מדבר,
קוראים אותו "זמנים קשוחים באל-רויאל".
לא יותר מדי מ-כל דבר,
למרות שזה סרט פשע.
היום לא מוציאים את הנשמה בשביל לעשות סרט,
אלא לוקחים את זה קליל,
עוד סרט - אז מה.
מוזר לראות בסרטים את השחקנים
מזדקנים לך מול העיניים מסרט לסרט.
בסרט הזה ג'ף בריג'ס זקן,
וראיתי עוד כמה סרטים בהם שיחק, זקן וצעיר.
