אחרי זה אילת ירדה לי
ירדתי על רד-בול וודקה, השתכרתי כהוגן, תפסתי ראש
רד-בול וודקה מאוד נעלב שירדתי עליו והלך להלשין למורה
אחרי זה הם שואלים למה האיש מרכיב משקפי-שמש בתוך חדר חשוך, לכאורה
אם יראו לו את העיניים, יראו כמה הוא שבור ומסכן וזקוק לעזרה
לא יעזרו לו, יצחקו עליו, האיש הענק הזה, יגידו, מה נשאר ממנו
לא להראות את עצמו רצה, אלא לממש את ייעודו, להגיד את דברו, לתת תוכן לאנשים
בחדר חשוך בלילה, רק מנורת לילה מאירה לתוך דפי הספר,
והראש שלו באנדרלמוסיה מוחלטת,
הוא כבר לא מצליח להבדיל מה אומרים עליו ומה אמתי,
וכל הנשמה המגובשת שלו נכבשה מאות פעמים תחת מכבש הלעג
גם כשמכבדים - זה בעין עקומה,
"למה מי אתה?"
בחדר הסגור החשוך הוא מרפא לאט-לאט את נשמתו,
ואז כשהוא חזק מספיק, הוא רוקד שוב בקו האש
עשרות טיפולים פסיכולוגיים פסיכיאטריים,
הוא לא פסיכי, אבל ההמון עשה אותו פסיכי
בסך הכול רצה להיות אמן במה,
לשיר, לרקוד, לנגן, לכתוב, לשחק
אבל הם חושבים שהם יודעים עליו, כי הוא אמר, ומחייכים לעצמם
כי הקהל הורג את אמני הבמה האהובים עליו כשהם צעירים,
ואחר-כך הופך אותם לקדושים מעונים.
;){kind=link}