עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

נולד ב-1976.
יש לי בעיה נפשית קטנה...
אני לא עובד או לומד, וגר עם אבא.
מתעסק בתחביבים כמו כתיבה יוצרת ובלוגים,
ומשתדל ללמוד לבד מ-ספרים ומהחיים.
צר בעיסוקיי היומיומיים, אבל רחב אופקים בראשי.
אופטימי ואוהב לחיות.
לא שמח ולא עצוב.
חברים
קרנפית ארץ ישראליתShani PapirDark ParadisesunshineGermionaנופקX
IM ALedyaGeminijennaשרוני כהןתיאו
mywordsturn wildMUSICLady luckליאת חיימובאני.
חיפוש
ארכיון

כוכב אחר

06/02/2018 13:27
שמי הוא גיא
סיפור
התעוררתי עירום, השמש ניפצה בי אלפי קרני אור שהתמזגו עם אפלת הלילה. השמיים היו שחורים ומטים לנפול, ולי לא היה קפה מחורבן במגירת הקפה שלי. מיד הכנתי מרק מאבקת מרק, וישבתי ושתיתי וקוננתי על רוע מזלי, כל אותם אלה שמנסים לנכס אותי לעצמם. האביב היה הרחק בעתיד, והחורף היה בשיאו. אני רוקנתי את כוס המרק וחיפשתי לי סיגריה ללחישה. יום שלם לבד מחכה לי, כמו שנים רבות שהיו קודם לכן, בו אנשים לא יודעים להישאר במקום, וחושבים שהחיים זה שביל ממתקים. מה יש להם עכשיו ומה יש לי. רוקנתי את השלפוחית שלי ושטפתי ידיים, ושמתי מוזיקה עממית ישנה. השעה הייתה אחד בצהריים כבר, ולא עשיתי כלום, רק שיחקתי במחשב במשחקי מלחמה, והרגתי הרבה בני-זונות. אמרתי שהם צריכים להתמזג איתי לאלפי אורות שיתנפצו לתוכי כאילו הייתי האל הכול יכול, אבל הייתי רק בן-אדם, אפילו לא אדם, ולכן חיפשתי עוד קצת חומר ללחישה, ועישנתי אותו כשאני בוהה בחלון, כמו זומבי.

כן, ראיתי אותו בחלון שלו מהרחוב, עומד עם שיער פרוע וזקור, עיניים מזוגגות, מעשן סיגריה והשיער שלו כמו רטוב. רציתי להגיד לו, בן-אדם, מה הקטע שלך, למה אתה קוקו טרלללה? אבל החרשתי. החיים קשים ומוזרים, ויש בהם הרבה טיפוסים. אם המצב היה שונה הייתי מזמין אותו הביתה שלי, והיינו יושבים על חטיפים, שותים קצת בירה קרה, היינו רואים מערכונים של הגששים בווידיאו, וצוחקים. והוא היה מספר לי על הזמנים שלו, ואני הייתי מספר על שלי, ושנינו היינו צוחקים, כי החיים, כמו כל דבר, הם בדיחה. אבל כמובן שלא אמרתי מילה, כי האיש נלחם עם עצמו, ומסובך עם עצמו בשאלות שלא שוות תשובה. כי החיים לא כבדים כמו שהוא מדמה, הם קלים כנוצה, וזה חבל שהוא מעמיס על גבו אבנים לשווא.

גמרתי לעשן ושמתי איזו מוזיקה בטלוויזיה. רציתי לשמוע שיר מתוך "שיער", אבל במקום זה קיבלתי מארש השכבה של מלחין שמקונן על מותו העתידי. והשדרנים אמרו שזו מוזיקה מצוינת, איכותית, עם משמעות, כי למעשה היוצר הדגול מספיד את עצמו. על הילד שנדרס ליד ביתו איש לא דיבר, וגם לא על זה שקפץ מקומה שלישית באמצע הקניון ישר למתחם המסעדות, והרס לסועד זחוח ואדיש את המרק, והוא התלונן שלא קיבל פיצוי על המרק שהשפריץ לו על הבגדים, בזמן שהמוח של המתאבד רוסס לרסיסים בדם על כל הרחבה. אבל כמובן שאנשים מתאמצים מאוד למנוע מאנשים למות, אבל לא נותנים להם סיבות לחיות. ואני כיביתי את המוזיקה ושמתי דיסק בסטריאו על אבנים שנופלות על אנשים כמו גשם, ואיש ש-רץ להרים, כי כולם רודפים אותו.  
edya