לא בא לי |
|
עוד הפעם התקשרתי לאבא, והוא אמר שהוא בדרך. תמיד הוא אומר שהוא בדרך. באיזה אופן הוא תמיד בדרך, לאן שהוא, ממקום כלשהו, והוא אף פעם לא מגיע. עכשיו הוא יעשה לי את זה כל החורף? קשה לי להיות בחורף לבד, בדד, גלמוד, בודד, בדדניק. גם אין לי הרבה בראש עכשיו לחשוב עליו. אם היה לי משהו בראש הייתי כותב סיפור או שיר. נמאס לי, קר לי, לא אכלתי ארוחה חמה שבועיים. אין כאן חימום. כשהתעוררתי מ-שינה של צהריים, חשבתי, המחשבה הראשונה שהייתה לי, זה שאני רוצה להרוג את עצמי. ידעתי שאני לא אעשה את זה, אבל באותו רגע, למשך חצי דקה, זה היה נראה הדבר הכי שפוי ומתבקש לעשות. וכל זה כי התעוררתי, וגיליתי שאני לבד בבית, ואבא הלך כשישנתי. אם אף-אחד לא רוצה בחברתי, הוא הוא מעדיף לנסוע שעה באוטובוסים כדי להיות עם אנשים אחרים, אם אחותי ואחי לא מצלצלים, אם אף-אחד ואחת לא באים לבקר... אם אפילו אני לא מתכתב עם אף-אחד ואחת, אז מה נשאר. אני, לבד, עם המחשב? זה לא הוגן כשיש לו זמן והוא לא עובד, הוא משאיר אותי לבד, ועוד מוכן לנסוע שעה באוטובוסים הלוך וחזור רק כדי להיות עם אנשים אחרים. האנשים האחרים הם האחים שלי למחצה, והאישה שלו שהיא לא אימא שלי, ואני בכלל לא מכיר אותם וגם לא רוצה. למה הוא איתם ולא איתי? מה לא בסדר בי? אני חכם מדי? טיפש מדי? לא בראש שלו? אני לא רוצה לגור כאן, אבל אין לי לאן ללכת. אני רוצה עיר אחרת, אנשים אחרים. אני רוצה להתעורר למציאות אחרת. אבל אני לא יכול. נשבר לי הזין. הקור הזה עושה לי ריק בראש. אני אשים תמונה או ציור. סתם לקישוט.
זה יפה, נכון?
שימו לב לאיש הבודד על רכס ההר.
כמוני :(
|
|
|
|
;){kind=link}