ואני ישבתי לי מבואס וסהרורי לגמרי אתמול בשעות המאוחרות של הלילה, והרגשתי... אולי אפשר לקרוא לזה מועקה. משהו שיושב בבטן. לא התחשק לי משהו כבד, אז שמתי דיסק של בריטני ספירס. והבועה השחורה הזאת של הבעסה והבדידות עוטפת אותי, למרות שהכול בסדר, למראית עין, גם למראית עין שלי. מה עושים כשמבועסים, צריך לשחרר. כתבתי. ואחרי שיר אחד, כתבתי עוד אחד. תקעתי את השירים מתחת לסטריאו והלכתי לישון, ועכשיו כשהתעוררתי בכל זאת אני מרגיש עדיין רדום. שתיתי קפה, כי לא היה אקסל, ואז קפצתי למכולת וקניתי כמה דברים, גם סיגריות ואקסל. שתיתי, עישנתי, ומשהו מרגיש רדום. תעירו אותי!
אחד מהשירים שכתבתי אתמול לפנות בוקר. לקחתי את השיר הראשון שקפץ לי ליד.
=====================================
איברים חיים בתוך הצלחת שלי
סיגריות חיות מתפתלות בתוך פי
אני משייף את הנחשים
מנקז רעל לכוסות גבוהות
יש לי ים של צלופחים
מתחת לרצפה השקופה שלי
אני תופס את הראש
מילים לא יצאו משם מעצמם
היא יפה מדי בשבילי
והאהבה שלה גדולה מדי
מתנפחת כמו בלון כשאני קרוב
מת לחורר אותה במחט
הסיגריות מספרות סיפור אחר
על רחובות רטובים וריקים
והבדידות שלי עוטפת את הלילה
אני מדבר על ענייני דיומא
עם שמש וירח וכוכבים
ושבילים מתאספים
באיבריי בירכתי את צלחתך
ועל הקירות עכבישים
כשאת תופסת אותי במערומיי
חולה וחלש מול אגרוף הברזל
היא מנקה את הבית כשאני בוהה
מדברת לעצמה מילים שמכוונות אליי
אני מנקה את הרצפה ב-צל שלי.















