הוא כזה אומר לי - תראה איך היא אוכלת את הסנדוויץ. - לא חשבתי שזה מעניין במיוחד, אבל הסתכלתי, באמת לא היה מעניין במיוחד. - ראיתי. - אמרתי. - נו, - הוא צחק, - מה אתה אומר. - לרגע הייתי בתדהמה כזו, מה הוא רוצה בדיוק, ואז אמרתי - פצצות. - כן, - הוא צחק - אני אמרתי לך, היא אוכלת כמו פרה, כל היום בולסת ובולסת, אפילו פיל אוכל פחות ממנה, אפילו פיל. אני אומר לך. - הוא התרחק ואני הסתכלתי עליו ולא הבנתי למה אנשים מתעסקים בעניינים לא להם. כתבתי את החומר שלי לעבודה בבגרויות, וזה הלך לי צ'יק צ'אק וחלק, חשבתי שעם קצת עזרה מ-ספר או שתיים מהספרייה, ועוד זמן של יומיים גג, אני מסיים, ואח"כ אוכל להתפנות להתכונן לבגרות במתמטיקה, איתה הייתה לי בעיה, זה המקצוע החלש שלי. גמרתי את אחד הפרקים האחרונים שכתבתי בעבודה, ויצאתי למסדרון להשקיף על הממלכה שלי. זה כפר-נוער, וכשמו זה כפר ויש בו נוער. אני אוהב את כולם, אבל לפעמים הם חורי-תחת. - אה,- היא אמרה והסתובבתי, זו ההיא שהוא צחק עליה שהיא בולסת, לא יפה, אני מקווה שהיא לא קלטה, - אה, - אמרתי, - מה שלומך, הכול טוב? - בסדר גמור, כמעט. מה יש לך בארון? - מה זאת אומרת? שאלתי. - אה, אני מתכוונת משהו לאכול, משהו קטן כזה, אתה יודע, אני צריכה לאכול, - בטח שאת צריכה, - אמרתי ונכנסתי איתה לחדרי. פתחתי את הארון והראיתי לה "מנה חמה", שני קרואסונים, לחמנייה, וחטיפי וופלה שוקולד, - אני אקח את הכול, - היא אמרה בחוצפה, ושנייה אחרי זה כבר לא הייתה חוצפנית - אני אשלם לך, עשרים שקל מספיק? - באמת אוכלת הרבה זאתי, חשבתי, רק לפני רגע בלסה סנדוויץ, - אני לא לוקח כסף מחברות שלי, - אמרתי, ונתתי לה את הכול. - תודה, - היא חייכה, - זה מאוד יפה מצידך. - היא לקחה הכול בתוך שקית ואמרה - אולי יחלקו היום סופגניות, זה יהיה נחמד. - כן, אמרתי. - היא הלכה וכמעט נתקלה במוטי שהיה בדרכו אליי, שניהם התנודדו לרגע זה מול זו, ואחזו קצת זו בזה לא ייפלו. - סליחה, - הם אמרו אחת לשנייה ופנו לדרכם. מוטי נכנס, אבל ראיתי שהראש שלו לא פה, - מה הבעיה שלה זו?- הוא שאל, משתומם, - היא רעבה, - אמרתי, וגיחככתי ביני לבין עצמי. - בטח תהיה רעבה, ראית היא היא נראית? - שאל מוטי - חצי גפרור, אני עושה לה פוו והיא עפה, מה זה, מרעיבים אותה בבית? היא כ"כ רזה, שאפשר להשחיל אותה מתחת לדלת, זה מפחיד, - והוא היה רציני, - היא מטפלת בעצמה עכשיו, היו לה הפרעות אכילה, עכשיו היא משתדלת לאכול, אמרתי לו, - מחר אני לוקח אותה למסעדה, - אמר מוטי בהחלטיות, - אני צריך לקפוץ לעיר בשביל רישיון, אני אקח אותה איתי.
