שקט בחדר, שקט בגוף, שקט בראש, שקט בלב. ככה זה כשאתה בכפר נוער. הנשים שאתה הכי אוהב בעולם, חוץ מאימך ואחותך, נמצאות כמה חדרים לידך, עם המיטה שלהן המבושמת והשטויות בארון. אתה מגיע אחרי ליל-תחפושות והילולות, עייף ומרוצה, מרגיש טוב, והולך לישון באחד החדרים של הבנות, באחת המיטות. אולי הן קצת יתרגזו, אבל לא יותר מדי. אתה עייף, גם אבא שלך עייף, ואתה הולך לישון כשבחלון הדרך העוברת מ-פה לשם. היית צריך לפשוט רגע את המכנס והתחתונים, וזין גדול שלך ביצבץ לרגע, אבל דברים כאלה קורים. אז למה זו שעוברת עם האופניים מגניבה אליך מבטים ומתאפקת מלצחוק. כנראה היא ראתה. אז מה.
שקט בחדר, שקט בגוף, שקט בראש, שקט בלב, אתה הולך לישון. אתה עייף, ויש לך כושר, גוף טוב. יש לך גם ראש. אבא נכנס ויישן באחת המיטות לידך, גם הוא עייף. נעים בחדר, נעים בגוף, נעים בראש, נעים בלב, אבל צריך לקום, הזמן הזה חזק מדי. אתה מנסה להתלבש, אתה קם, אתה לובש את הג'ינס, אבא מדבר איתך רך, גילית שלבשת את הג'ינס הפוך, אתה פושט ושוב לובש, אתה מחפש דיאו באחד הארונות של הבנות, יש לה רק למריחה, לא נורא. גם לאחרות אין. אתה גורב גרביים, מתכנן לנעול נעליים, אחת מבנות החדר נכנסת, מה אתם עושים כאן? ישנו קצת, אצלי בחדר יש הרבה רעש ובלגן. זה בסדר, היא אומרת, נראית קצת עצורה בעצמה, בגרביים הלבנות ספורט שלך יש חורים, היא צורחת בהפתעה כי על הציפורניים ברגליים שלך יש לק אדום. אם תסביר להן הן בסוף יבינו, זה מהמסיבה של אתמול, אתה אומר, היא מבינה, אבל איך מורידים את זה? אתה לא שואל אותה, אתה חושב עם עצמך, זה לא מטריד במיוחד. הייתה לנו מסיבת תחפושות. אתה מבולבל, וגורב גרביים שחורות לא קרועות על הלבנות. אתה מבין, אבל לא משנה.
אבא נשאר, זה בסדר, אתה אומר לו שהוא יכול להמשיך לישון. אתה קם ויוצא למסדרון בדרך לחדר שלך, בכלל רצית לאכול בחדר אוכל, השעה בערך 12 בצהריים, אבל אתה פונה לחדר שלך, ובדרך אחד מבני משפחתך מחווה ידו לשלום מהיר וחם. אתה מרים ידך, מברך אותו לשלום, ונכנס לחדר שלך. זה לא כמו החדר של הבנות. אצלך בחדר קר ומכוער ולא מריח טוב, אתה מתחיל להתחרט שקמת, אבל כבר קמת.















