6 ורבע בערב, מוצ"ש בחורף. אני יושב על קצה המיטה שלי ומעשן סיגריה. יהונתן שוכב על המצעים במיטה של ניר, משחק עם איזה צעצוע קטן מהביצה של קינדר, ומגניב אליי מבטים, מחכה לאיזו קריאה שתיתן לו עניין או אקשן. אני צריך להתקלח, אבל אין חשק להתקלח בקור הזה. מה גם שהמקלחות נמצאות בחוץ, בקצה המסדרון. "תגיד, יהונתן," אני אומר ליהונתן, "בא לך להיות נתן?" הוא מסתכל בי תמה מעט, וצוחק צחוק חנוק. "אתה משועמם תחת, אה?" הוא אומר. "גם אתה." אני אומר. "אתה יודע ש-מור הביאה לי צרפתית?" הוא אומר. מור היא בחורה טובה, אבל לא מאופסת לגמרי. כשמתחשק לה היא צועקת, כשמתחשק לה היא מנשקת. "זה נחמד..." אני אומר ומנסה להסתיר את קנאתי. "כן... כן..." הוא אומר, וכאילו מנחש את המחשבות שלי, "אני יודע שזה סתם."
אני מדמיין אותו מוצא את עצמו ביחידות עם מור באיזו פינה, לגמרי במקרה. אולי בזמן עישון סיגריה. והם מדברים ככה, כמו חבר וחברה לקבוצה, ופתאום הגשם עושה לה את זה, או אולי עול הבגדים החמים והזיעה הקרה... והיא פשוט מנשקת אותו, לשבור משהו קשה בתוכה.
"טוב," אני אומר לו, "בוא נלך לאכול."
"אתה רעב?" הוא שואל.
"לא." אני אומר. אבל הוא רק מחייך טיפה, ויוצא איתי לחדר האוכל.
');){kind=link}