עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

נולד ב-1976.
כותב פה בעיקר כתיבה חופשית.
לא מבקש לפרוק או להעביר מסרים,
כי הכול סבבה וכל אדם והבחירות שלו.
אפילו לשתף אני לא מבקש,
רק לשמן את הראש, להפעיל את הגלגלים,
לפתוח את הצ'אקרות של המילים,
כי מילים עושות לי טוב.
כתיבה לשם כתיבה נטו.
חברים
קרנפית ארץ ישראליתShani PapirDark ParadiseVenusGermionaנופקX
edyaNogajennaשרוני כהןתיאוmywords
turn wildMUSICLady luckליאת חיימובאני.
חיפוש
ארכיון

ברירת מחדל

20/11/2014 16:46
שמי הוא גיא
הומור

מי יצילני לחם רב, מי ישקני צמר חם, מי יעטפני בושם רץ, מי יעפילני מרום מריר.

כי נפלו פניי מיגון וצער, וכולי חלולים-חלולים, פתחים-פתחים,

הם לא רצו אותי בתור שומר הראש שלהם, למה לא? שאלתי בהשתוממות אה?. כי ריבוע הוא בעל ארבע צלעות, הם ענו במקהלה, וגרמו לי לבכות.

אימא, הו אימא, חבקיני חזק, ולעולם לא ניפרד,

אימא, מדוע הילדים לועגים לי, וחושבים שאני מרובע...


אין צדק בעולם, אין נחת, אין חוכמה, אין דעת, אין פינוק ורוך, אין עצבים, אין רוע, אין אפליה, אין רדיפת ממון - בצע כסף, אין מלאכים, אין אנשים, ואין ליקר מנטה אלכוהולי ממותק עם קורט קינמון וזית קטן וטיפת לימון.

אז מה יש? יש אותי ואותי ואותי. וחוץ מזה אין שום דבר בר דעת בעולם החיצון ובעולם הפנימי. יש איזו התקהלות לא מודעת למצב הסביבתי בו אנו חיים. אתה חייב ללטף את הגור, אחרת הוא יבכה. אבל אני לא רוצה ללטף את הגור, אימא. אתה חייב, בני, זה גורלנו, ללטף את הגור. - נגזר עלינו ללטף את הגור? - כן, בני, אכן אין צדק בעולם, ולכן עלינו ללטף את הגור. עשה זאת ונגמור עם זה, ככה לפחות לא יוכלו לומר שלא ליטפת את הגור.

אימא, הו אימא, חבקיני חזק, ולעולם לא ניפרד...

אהבתיך, בני, אהבתיך עולמות יבשות וימים. מה הייתה המילה האחרונה בה נרדמת לפני שנתך ביצועך ליד הקיר הכחול?

הו אימא, מאיפה אני זוכר. אולי "דאגה," אולי זו הייתה המילה. כ"כ דאגתי, וכ"כ פחדתי, מה יהיה היום, מה יהיה  מחר....


אורגניזם. - מה? - אורגניזם. - לא הבנתי... - אורגניזם נשאר אורגניזם! מוציא לשון.

אולי ריבוע כחול? - מה זאת אומרת? - זאת אומרת ריבוע... אבל כחול. - איך זה יכול להיות? - איך אני יכול לדעת? - גם אתה לא יודע? - לא. - ואתה? - לא. - ואתה? ואתה? ואת? - לא, לא ולא. - הו, מה עשיתי שמגיע לי חוסר כבוד שכזה... עצוב.


היו השתוללויות, ומהומות, ואש, הרבה אש, והיה בום - מאוד נבהלתי, ופתאום וויש ליד האוזן שלי, ומרגמות תרררר, בום, ועוד, והתפוצצויות, וטראח, בוינג, טראק... ידעתי שאני צריך לפעול, לא הייתה ברירה. אז השתעלתי. - כל הכבוד, אדוני. מה שמך? - סופרמן. - סופרמן מה? - לא, זה שם מלא. שם פרטי סופר - שם משפחה מן. - אההה.. אוקיי, רשמתי. אנו נפנה את הדרישה שלך לפרס כספי למערכות הממונות על תעוזה חברתית. בינתיים בשם המדינה, אני רוצה להודות לך, מר מן. - אתה יכול לקרוא לי סופר. סופר דופר. אני גם מתקן צנרת. - ובכן, תודה לך, מה סופר דופר מן.....


זה מצחיק. - מה? - זה מצחיק. - מה? - זה מצחיק! - אה, תודה, - בבקשה. - מה? - כולי אוזן. - מה? -אוזן! אוזן! - אהההה....