עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

נולד ב-1976.
כותב פה בעיקר כתיבה חופשית.
לא מבקש לפרוק או להעביר מסרים,
כי הכול סבבה וכל אדם והבחירות שלו.
אפילו לשתף אני לא מבקש,
רק לשמן את הראש, להפעיל את הגלגלים,
לפתוח את הצ'אקרות של המילים,
כי מילים עושות לי טוב.
כתיבה לשם כתיבה נטו.
חברים
קרנפית ארץ ישראליתShani PapirDark ParadiseVenusGermionaנופקX
edyaNogajennaשרוני כהןתיאוmywords
turn wildMUSICLady luckליאת חיימובאני.
חיפוש
ארכיון

אז זהו, שלא

23/07/2014 22:49
שמי הוא גיא
סיפור

אז זהו, שלא תכננתי את זה. זה פשוט קרה. הלכתי לי ברחוב הומה, ומה לעשות, מעליי יש בניינים גבוהים, ופתאום בום פצצת מים. זרקו עליי, לא יודע מאיזה גובה, שקית מים. ואני בהלם כזה בום טראח, לא יודע מה נפל עליי, רטוב, ואנשים קצת בהלם וקצת צוחקים, ומה אני עושה עכשיו?

הלכתי נוטף מים למכבסה ציבורית, התפשטתי עד עירום כולל גרביים ותחתונים, ודחפתי למייבש, משחיל מטבעות. באו אנשים אומרים לי מה אתה יושב במכבסה עירום, אמרתי אני מייבש את הבגדים, אין לי מה ללבוש, והתחלתי לבכות. הם הביאו איזו שמיכה ונתנו לי להתעטף בה, ואני בוכה, והם אומרים לא נורא, לא נורא, עוד מעט הכול יתייבש לך פה, ואז תשים את השמיכה בפינה, אנחנו ניקח אותה. אתם אנשים טובים, אמרתי, ובכיתי פתאום עוד, אבל לא מצער, אלא כי הם כ"כ אנשים טובים, ואני לא רגיל הרבה לאנשים טובים. והם כזה ליטפו אותי ואמרו לי להירגע, ואפילו קנו לי אוכל ושתייה, והלכו. אני ישבתי והסתכלתי על המאוורר מסתובב, וחשבתי שבחיים האלה דברים כאלה מוזרים שקורים - זה המובן מאליו, ולא צריך להיות ההיפך. 

נמנמתי לי קצת, ואחרי זה לבשתי את הבגדים שהתייבשו. אתם אנשים טובים, לחשתי, למרות שהם לא היו פה לשמוע, ושמתי את השמיכה מקופלת יפה בפינה. הלכתי לי הביתה שלי, ופתאום נגמר היום.